מזל טוב! הילדה מתחתנת 

בהנחה שאת רוצה להיות מעורבת בכל דרך אפשרית, אני מניחה כי "תגובתך באוטומט" הינה: פגיעות, כאב, תסכול וקצת עצב..."הרי זה לא רק היום שלה זה גם היום שלי....." (שמעתי תגובה זו מס' פעמים..)

אם היית מוציאה עצמך מהתמונה לכמה רגעים ומסתכלת על האירוע מנק' מבטה של ילדתך מה את רואה?
אפילו חיזרי כמה שנים אחורה לזמן לפני חתונתך שלך, איך את רצית שחתונתך תיראה? מי רצית שיהיה מעורב בכל ההכנות?
הריעי לביתך על כך שהיא יודעת מה היא רוצה (הרבה מאיתנו לא...),
עודדי אותה לבחור על פי טעמה, לקחת אחריות ולהתנהג בעצמאות.
את בהחלט יכולה להיות גאה בה ובך על החינוך שהענקת לה ?  ב ר א ו ו !

נק' מבט שמנחה אותי לא פעם ולא פעמיים בהורות הינה: "איך הייתי מגיבה לסיטואציה, לו זה היה יומי האחרון עלי אדמות".
נק' מבט זו, עוזרת לי להכניס כל דבר לפורפורציה ועוזרת לי להתחבר למהות האירועים ומה באמת חשוב לי כהורה.

לכן, לחזור לסיטואציה המדוברת, שאלי את עצמך מה מהות הארוע עבורך? מה חשוב לך פה באמת ומה היתה תגובתך לו היה זה יומך האחרון עלי אדמות?

"משולחני": מהות האירוע הינה שביתי מצאה את בכיר ואהוב ליבה, אבי לילדיה (נכדיי) לעתיד.
מהות האירוע הוא שביתי מתחילה את שארית חייה כרעיה וכבעלת משפחה.
ולגבי מהות הסיטואציה עצמה: הבת שלי נותנת ביטוי לרצונות שלה, לדרכים שלה, לעצמאות שלה.
כל שנותר לי לומר הוא ? לכי על זה ילדה!

ולסיום אמא יקרה, משמעותית וחשובה. לאיכות החיים הפרטית שלך ? קבלי ו ש ח ר ר י.
את התנהגות ילדתך יהיה קשה וארוך לשנות, אך את תגובתך שלך תוכלי לשנות כהרף עיין ובהנד עפעף וזה עושה את כל ההבדל..